חדשנות שיטתית על-האש

Facebook icon
9/6/2011
|מאת: 
ארי מנור
האם אחרי 500,000 שנים של צליית בשר, אלפי שנים של עישון איטי של בשר, והיצע רחב של מתקני גריל בסיסיים ומשוכללים, נוכל להציע חידושים מעניינים למתקני גריל?

צליית בשר על האש החלה זמן קצר אחרי שהאדם הקדמון למד לשלוט באש, לפני כ-500,000 שנה. בורות לצלייה איטית של בשר הומצאו ככל הנראה בידי הפולינזים לפני כ-3,000 שנה. מאות שנים מאוחר יותר פיתחו האינדיאנים טכניקה משלהם לעישון הבשר "על-האש". מכיוון שמקררים וחשמל לא היו בנמצא, נהגו האינדיאנים לייבש בשר בשמש על מנת לשמר אותו. וכדי להרחיק חרקים מהבשר ולמנוע ממנו להזדהם, הם היו מבעירים מדורות קטנות הפולטות עשן רב, ותולים מעליהן את הבשר לייבוש. לתהליך זה הם קראו בשפתם barbacoa, וזה מקור הביטוי בר-בי-קיו (BBQ).

כשהספרדים הגיעו לאמריקה במהלך המאה ה-16, הם אימצו את הטכניקה של האינדיאנים, אך את המתלים לייבוש בשר הם החליפו בבורות ובבתי-עישון. במאה ה-19 בשר היה עדיין מאכל יקר ולא שכיח באמריקה. על מנת לאכול בשר מדי פעם, נהגו העניים באותה תקופה לצוד חזירי בר. כשהם הצליחו ללכוד אחד, הם היו מעשנים אותו מעל פחמים, ומזמינים את כל השכנים לחגיגה. כך הפך הבר-בי-קיו לארוע חברתי עממי.

בשנת 1897 רשם אלסוורת' זוויר (Ellsworth Zwoyer) פטנט על בלוקים של פחמים לגריל בייצור תעשייתי, ואחרי מלחמת העולם הראשונה הוא הקים שלושה בתי-חרושת לייצור פחמים בארה"ב. בשנת 1920 אי. ג'י. קינגספורד (E.G. (Kingsford, שיכלל המצאה זו, והשתמש בפסולת העץ הרבה שנותרה ממפעל המכוניות של הנרי פורד, קרוב משפחתו, על מנת לייצר פחמי-עץ קטנים ומשובחים. עד היום Kingsford הוא מותג הפחמים המוביל בעולם. מדי שנה, מעל מיליון טון של פסולת עץ הופכת במפעלים של Kingsford לפחמים איכותיים. חלק מהפחמים אלה מצופים בחומר דליק, ולכן נדלקים מאליהם.

במקביל לשיפור הפחמים, חלו גם שיפורים במתקני-הגריל עצמם. בשנת 1952, נמאס לג'ורג' סטפן (George Stephen) להתלכלך מאפר הפחמים של מתקן הגריל הפתוח והפשוט שהיה בשימוש באותם ימים. סטפן, שהיה שותף במפעל המתכת וובר, השתמש בחצאי כדור שיוצרו במפעל, וששימשו לייצור מצוֹפִים לאגם מישיגן. הוא הוסיף לחצי כדור כזה שלוש רגליים ומכסה, ופיתח את גריל Weber. הגריל החדש התאים גם לצלייה במזג-אוויר גשום, והפך במהרה לפופולרי ביותר בארה"ב.

למרות שכיום קיימים מתקני גריל משוכללים רבים נוספים, לרבות כאלה המבוססים על גז, אבנים קרמיות, וטכנולוגיות נוספות, דווקא המנגל - מתקן הגריל הפשוט והבסיסי, הוא הפופולרי ביותר בישראל. הוא קומפקטי, זול, והכי חשוב - רבים טוענים שהבשר הנצלה בו יוצא הכי טעים. החידושים שצצו למנגל הבסיסי כוללים, בין היתר, מנגל באורך כפול (עם רגליים מתקפלות וגבוהות יחסית), ומנגל חד פעמי הכולל בתוכו כבר גחלים.

כעת, לאתגר הרגיל של טור זה. האם אחרי 500,000 שנים של צליית בשר, אלפי שנים של עישון איטי של בשר, והיצע רחב של מתקני גריל בסיסיים ומשוכללים, נוכל להציע חידושים מעניינים למתקני גריל?

תחילה - כדאי לחשוב על דרכים אחרות להזרים אוויר מעל הגריל, על מנת שנוכל להפסיק לנפנף במרץ. אפשר, למשל, להציע גריל עם רגלי-נדנדה (כמו כיסא נדנדה), שכשמזיזים אותו נוצרת רוח והגחלים מתלקחות. אפשרות אחרת - מאוורר קטן המובנה בצד הגריל או במכסה הגריל (ועובד אולי על בטריות). מאוורר כזה, או מפוח מובנה, יוכלו גם להרחיק את העשן מאיתנו, כך שיהיה נעים יותר להיות בקירבת הגריל. ו... למה שהמכסה עצמו לא ישמש לנפנוף יעיל?

אפשר גם להתמקד ברשת המונחת על גבי הגריל, ולנסות "לשחק" איתה כדי לייצר המצאות. לדוגמא - אולי ניתן להציע רשת הכוללת מסגרת שקוי הרוחב שלה מתפרקים לשיפודים. כשהופכים רשת כזאת - הבשר ייצלה מצידו השני. אפשרות נוספת - רשת שפסי הרוחב בה מתגלגלים (בדומה למתקן לצליית נקניקיות). בדרך זו יהיה קל יותר להזיז נתחי בשר שמאלה וימינה, או אפילו ... לסובב נקניקיות ושיפודים.

מתקני גריל רבים משלבים רשת שניתן להגביה ולהנמיך, או שתי רשתות בשתי קומות, על מנת לשלוט בעוצמת החימום. אבל מי אמר שהרשת עצמה חייבת להיות ישרה ומאונכת לפני הקרקע? רשת עם שיפוע מתון, או רשת בצורת מדרגה, בה לדוגמא הצד הימני קרוב יותר לגחלים והצד השמאלי מרוחק יותר, תאפשר לנו לקבל בו-זמנית דרגות חום שונות, בהתאם למרחק מהגחלים. בדרך זו יהיה נוח לצלות יחד שני סוגי בשר שונים המחייבים חימום שונה, או לשמור בחום נמוך יותר בשר שכבר מוכן יחסית (ובמקביל לצלות בחום גבוה בשר "חדש").

ומה לגבי ניצול אופטימלי של השטח שתופס הגריל? ניתן להציע תא-אפייה מתכתי מובנה מתחת לגריל. החום של הפחמים יחמם את המתכת של קירות תא האפייה, וניתן יהיה למשל לאפות בו פיתות, או מאפים אחרים. חשוב כמובן לבודד פיזית תא אפייה כזה, כך שלא יזדהם באפר המגיע אליו מלמעלה. אפשרות אחרת לניצול יעיל של שטח היא לפתח גריל פינתי, בצורת האות ר'. גריל כזה יאפשר שטח צלייה רב יותר בחללים קטנים (לדוגמא במרפסות קטנות).

חשוב לטפל גם בלכלוך. על רגלי מתקן הגריל כדאי לשלב ווי תלייה לשקיות אשפה. ועל מנת לשמור על הרשת משומנת ונקייה, ניתן אולי להציע מעין מגב ממתכת, המובנה על מסילה בדופן הגריל, ועובר לאורך הרשת ומשמן ו/או מנקה אותה.

וכשמסיימים לעשות על-האש, לא נוח לנקות את האפר והגחלים שנותרו. אולי כדאי להוסיף פתח בתחתית הגריל, שאפשר להעמיד פח מתחתיו ולפתוח, כך שהאפר והלכלוך יפלו ישר לתוך הפח, בלי שנאלץ להפוך את המתקן כולו ולהתלכלך.

ולבסוף, לצמחונים שבחבורה, ניתן גם להציע גריל חלבי, המיועד לצליית ירקות ולהכנת אנטי-פסטי וגבינות מותכות. גריל כזה יותאם במידותיו לצלייה האידיאלית של ירקות וגבינות (למשל - גבוה יותר, כדי להרחיקם מהפחמים ולצלות אותם בעדינות), יכיל רשת צפופה יותר (כך שניתן יהיה לשים עליו נתחי ירקות וגבינה לא משופדים), ואולי גם יסופק עם גחלים מיוחדים, קטנות יותר ובניחוח מותאם לירקות.

עד כאן. אשמח לקבל תגובות לרעיונות שעלו כאן. איזה מהם אתם אוהבים? האם נתקלתם בהם בפועל? האם יש לכם רעיונות אחרים לחידושים במתקן גריל?

הכותב הוא מנכ"ל חברת הייעוץ וההדרכות לעסקים ZOOZ. ארי הוא מומחה לחדשנות, וסייע ליותר מ-100 חברות וארגונים לפתח מוצרים ושרותים חדשים. הרעיונות פותחו בעזרת כלי חשיבה המצאתית, עליהם תוכלו לקרוא כאן.

 

Facebook iconGoogle iconTwitter iconLinkedIn icon
Facebook icon