דור ה-Y מנוכר? לא בישראל

דור ה-Y (המייצג את מי שנולדו בין השנים 1982-2000) הפך לאחרונה לנושא מדובר באמצעי המדיה. זהו דור שפרשנים מכל תחום מייחסים לו תכונות שונות (לא מחמיאות, לרוב), מציפים את המדיה בתיאורים אודותיו ויוצרים לעתים בלבול ומבוכה.

מנוכר ולא אכפתי? לא בישראל

ד"ר שי הרשקוביץ, מומחה ומרצה למדע המדינה, מתח לאחרונה ביקורת (מוצדקת בעיני) על האמירה של פרופ' עוז אלמוג וד"ר תמר אלמוג, לפיה בני דור ה-Y  "מנוכרים, ילדותיים, לא אכפתיים וכלואים בתוך בועת פייסבוק" ומכאן גם הגיעו למסקנה כי ישראל נמצאת עתה בסכנה אמיתית. ובכן, יתכן שהגדרה זו תואמת לבני דור זה בארה"ב, אך לא כך לגבי בני דור ה-Y הישראלים שהם בוגרים, אכפתיים וערכיים. דוגמה למאפיינים שמניתי ניתן לראות בתופעת ההתנדבות הגדלה והולכת ב-8-10 השנים האחרונות. מספרים חסרי תקדים של מתנדבים נרשמים, לדוגמא, ל"שנת שירות" לפני הגיוס לצה"ל. "שנת שירות" הפכה לסוג של טרנד בקרב הצעירים, אשר נאבקים להתקבל למסגרת זו וכשהם מצליחים בכך חשים בני מזל ומהווים מושא קנאה והערצה לחבריהם. הביקוש למסגרות שנת השירות גדול משמעותית מההיצע ומניע אלפי בוגרי תיכון לעבור תהליך סינון ארוך ומייגע. דו"ח שהתפרסם לאחרונה מראה כי לשנה הבאה התקבלו לתכנית כ-3,000 צעירים וצעירות. תופעות התנדבות דומות קיימות גם במגזר הדתי לאומי בכל הגילים.

כמה תיאוריות אפשר להעמיס על משבר הקוטג'?

יחד עם זאת, טועה ד"ר הרשקוביץ בכך שהוא מייחס לדור ה-Y (מילניום) בישראל תודעה צרכנית מפותחת, מכיוון שהוא "גדל והתחנך תחת המעטפת החובקת כל של הקפיטליזם הניאו־ליברלי". ו"מאמין שצריכה (consumption) היא ציר חברתי־תרבותי מרכזי, העוזר לצעירים להבנות את התודעה האישית והקבוצתית שלהם." תיאור זה מתאים יותר לבני דור ה-Y בארה"ב שהם בניהם ונכדיהם של דורות ה-X וה"בייבי בומרס" בהתאמה שמאז ומעולם היו בעלי מודעות צרכנית גבוהה. ואכן, בל נפנטז על משבר הקוטג' שבינתיים חלף ועבר כלא היה, ונראה כי הישגיו העיקריים הם שני חברי כנסת המנסים בכל כוחם להפיח בו לשווא רוח חיים. המחירים בישראל גבוהים היום כמעט בכל פרמטר של מוצרי צריכה ומזון וזאת למרות עיסוקה האובססיבי של התקשורת ב"גן העדן" האירופי, שם המחירים נמוכים משמעותית. ניתן לומר כי מאותו מועד שבו הסתיימה תקופת הצנע, אי שם בסוף שנות ה-50, הפך הישראלי לבעל תודעה צרכנית מהגרועות בעולם, ופרט לאתנחתא של משבר הקוטג', הוא עדיין כזה.

הפרופיל של דור ה-Y הוא פונקציה גיאוגרפית

המאפיינים של דור המילניום משתנים ממקום למקום ומשקפים את הסביבה התרבותית בה גדל, ואת רמת התסכולים שלהם, כמו גם רמת ההישגים שהם תוצר המצב הכלכלי ורמת האמון בשלטון. הנציגים השאפתנים של דור המילניום בישראל הם חרוצים וממוקדים בהשגת המטרות שהציבו לעצמם ונושאים ברמה את נס האקזיטים בענף ההיי-טק. הם נחושים, יש להם ביטחון עצמי רב זאת לעומת צעירים בחלק ממדינות אירופה המעדיפים את החיים הטובים, את הנאות הרגע ואת הפינוקים שהשלטון מעניק להם במסגרת מדיניות הרווחה המאפשרת ליהנות מהחיים בלי להתאמץ יותר מדי.

מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת סידני ממחיש היטב את ההבדל בין צעירים אוסטרלים לבין בני דור ה-Y האירופים. המרואיינים האוסטרלים הצעירים, שהם אנשי עסקים בענף הפרסום, אינם מאושרים מהניסיונות לשייך להם תכונות סטראוטיפיות כמו ביטחון עצמי מופרז, עצלנות ונרקיסיסטיות, ואינם רואים עצמם שונים מבני הדורות הקודמים – הבייבי בומרס ודור ה-X. אכן, פרופיל דור ה-Y הוא פונקציה גיאוגרפית.

האם באמת יש חלוקה דורית?

לאחרונה נשמעים קולות הכופרים בחלוקה הדיכוטומית הזו של דורות, וטוענים כי הולכות ונוצרות תת-קבוצות חדשות כאשר הרלוונטית ביותר מבחינה צרכנית היא זו של צרכנים בגילאי 45-55 (תת קבוצה של דור ה-X), החולקים ביניהם מכנה משותף היסטורי, שנמצאים בשיא ההכנסה שלהם, וכמובן בשיא היכולת לבחור את סדרי העדיפויות שלהם. קבוצת גיל זו, מייצגת גם היבטים סוציו- דמוגרפיים חדשים, כמו מספר גדל והולך של 'סינגלס' משני המגדרים, ביקושים משמעותיים לאופנה ולטיפולים קוסמטיים. בני תת-הדור הזה, המצפים לחיות עוד 30-40 שנה, מתכננים קריירה שנייה, גם בשל הצורך והיכולת לתפקד פיסית ומנטאלית, אך בעיקר בשל הצורך לדאוג להכנסה טובה גם בעת שכבר לא יוכלו לעבוד יותר. זאת גם הסיבה לעלייה משמעותית במספר העוסקים באופן שוטף בפעילות גופנית, כדי לשמור על בריאותם. אנליסטים צופים כי קבוצת גיל חדשה זו, המשלבת חלק מדור הבייבי בומרס וחלק מדור ה-X, תמשיך ותשנה את הרגלי האכילה שלה, שיהיו מבוססים על מזון בריא יותר. השילוב של פעילות גופנית ודיאטה נכונה, עשויה ליצור את קבוצת הצרכנים עם מכנה משותף של בריאות טובה, ונראה כי גם בני דור ה-Y בישראל חולקים תפיסה זו. סביר להניח כי בשנים הקרובות נראה קבוצות נוספות המשלבות נשים וגברים השייכים לדורות  שונים, מה שיטשטש את הגבולות הלא כל כך ברורים כשלעצמם של דור ה-Y וה-Z.

האם בישראל הגדרות דור ה-Y נשלפות מהמותן?

פרופסור עוז אלמוג שחיבר את הספר "דור ה Y" יחד עם ד"ר תמר אלמוג מתלונן כי בחוג ללימודי ארץ ישראל כמעט שאין סטודנטים. אך גם את אלה שמגיעים לשיעוריו הוא מתאר בראיון לידיעות אחרונות כ"מישהו שברמת ההתפתחות הרגשית והאינטלקטואלית שלו הוא בחטיבת ביניים". גם ד"ר תמר אלמוג מאוכזבת מדור ה-Y וטוענת כי "הם פאסיביים, עילגים רגשית, תלותיים, חסרי חזון וחיים על פי קלישאות".

למעשה, דור ה-Y אינו מעוניין בתיאוריות מופשטות ובמקומן מחפש אופק תעסוקתי – וזוהי בעיניו ההצדקה העיקרית להשקעה בלימודים. תפיסה זו נובעת ממציאות שבה האוניברסיטאות וגם חלק מהמכללות לא הפנימו את המשמעות היישומית השינוי שחל בשאיפותיהם של צרכני האקדמיה. דור ה-Y רוצה שידברו איתו באופן ברור ופשוט כמו שמדברים בתכנית הפופולארית TED, במתודה של סיפור ממחיש המייצר עבורו תובנות שחלקן יהפכו לשימושיות. שיטת ההוראה הנוכחית אינה מתאימה לדור שחלוקת הקשב שלו נעה בין מסכים שונים שבהם כמעט שלא ניתן למצוא תכנים הכוללים יותר מ-500 מילה.

האקדמיה, שבמקור הייתה מוסד לחוקרים ונבחנה על פי מספר ואיכות המחקרים שנוצרו בה, צריכה להתאים את עצמה למציאות המשתנה, גם בשל העובדה כי חלק מזערי בלבד מהסטודנטים שלה יוכלו להמשיך בקריירה כחוקרים. הסטודנטים מבינים היטב שתואר ראשון ושני במקצועות של מדעי הרוח והחברה מוליכים אותם אל עבר עתיד לוטה בערפל. פרופ' שלמה בידרמן, נשיא מכללת תל אביב-יפו, אמר לאחרונה בראיון לגלובס: "אנשים גדלים היום על תרבות ועל תקשורת ועל רכישת ידע שאינם טקסטואליים יותר. הם דיגיטליים, הם ויזואליים, והמעבר לתלות ולהסתמכות ולרכישת ניסיון מתוך הוויזואליה משנה לגמרי גם כישורים ויכולות שקודמיך לא נדרשו לפתח. יש כאן בעיה של התרבות המערבית כולה שעוברת סוג של מהפכה, ויש כאלה המשווים אותה למהפכת הדפוס ואני חושב שהם לא מגזימים הרבה". פרופ' בידרמן גם אינו מתלהב מהידע המסורתי "אז יש בריטניקה ואנציקלופדיות ואפשר לעמוד נפעם מול הספרים ולהגיד 'הנה פסגת הידע האנושי'. איפה נמצא הידע? פה, בציפורן הקטנה. רק תשפשף את הציפורן והוא יופיע. אז אם פה נמצא הידע, איפה המעמד שלי באוניברסיטה בידע הזה?"
עד כמה אמינות ההגדרות של הדורות השונים?

המאמר "מדוע דור ה-Y ישנה את העולם?", שהתפרסם ביוני במגזין פורבס, מציג זווית ראייה קצת שונה ומראה כיצד משתנים הסטראוטיפים של בני כל דור במאה השנים האחרונות, כאשר בצעירותם הם לא מבטיחים יותר מדי, אך בבגרותם מקיימים מעל המצופה. כך, אלה שנולדו בין 1925-1945 קיבלו את התווית "הדור האבוד" אך בחלוף השנים נשאו את התואר "הדור הגדול מכולם". הבייבי בומרס קיבלו את הכינוי "הדור המפונק" אך שוב גם כאן כאשר האפיר שיערם הפכו לדור "אמביציוזי וחרוץ". דור ה X היה מוגדר כדור של "מתלוננים (קוטרים)" ועתה כ "ספקן אך בעל ביטחון עצמי", דור ה-Y, אשר מוגדר בארה"ב כ"נרקיסיסטי, ועצלן" סביר להניח כי יתחיל לקבל מחמאות כאשר יעבור את גיל העמידה. גישה זו אופיינית להתייחסות שהיא כמעט אוטומטית של דור ההורים לילדיהם המתמצת בביטוי "כשאני הייתי בגילך.." שהיה פעם נפוץ ונועד להאיץ בני נוער לקבל אחריות גדולה יותר למעשיהם, והפך לסוג מנטרה החוזרת על עצמה מדור לדור.

הכותב הוא יועץ לשיווק ומרצה לניהול טרנדים ומותגים באוניברסיטת אריאל