כתריאל שחורי מקרן הקולנוע הישראלי הוא איש השיווק של דצמבר 2007

כתריאל שחורי, מנכ"ל קרן הקולנוע הישראלי: "בכל ארצות העולם, למעט ארצות הברית, הקולנוע המקומי איננו יכול להתקיים ללא תמיכה ציבורית. בעולם פועלות כ-170 קרנות כאלה. לקרן הקולנוע הצרפתית, למשל, יש תקציב שנתי של 220 מיליון יורו. הקרנות קיימות שם כי הם הבינו – מה שאצלנו אחרו להבין – שהקולנוע הוא שפת תרבות בדיוק כמו מחול, תיאטרון או אופרה, וכמוהם הוא אינו מסוגל להתקיים ללא תמיכה.

רק בסוף שנת 1995, בתקופתו של ביבי נתניהו, הוחלט אצלנו שהקולנוע הוא תרבות ולא תעשייה, והתמיכה בקולנוע עברה ממשרד התמ"ת. החלטה זו לוותה בקיצוץ בתקציבים, שהביאה את הקולנוע הישראלי לשפל חסר תקדים. בשנת 1998 צפו בסרטים הישראליים בבתי הקולנוע בארץ 36 אלף איש, מתוך 10 מיליון צופים שביקרו בקולנוע במהלך אותה שנה."

קרן הקולנוע הישראלי קיימת מאז שנת 1979, ובשנת 1999 נתמנה כתריאל (כתרי) שחורי, מפיק שמאחוריו למעלה מ-250 סרטים ותוכניות טלוויזיה, למנכ"ל הקרן. על פי חוק הקולנוע הישראלי, שנחקק בשנת 2001, ממשלת ישראל מקבלת כשלושה אחוז מהמחזור של זכייניות הטלוויזיה, כדמי זיכיון, ומעבירה חצי מסכום זה לתמיכה בקולנוע. התמיכה מתבצעת באמצעות קרנות שונות התומכות בין השאר בקולנוע התיעודי, בדרמות, בסיוע לסינמטקים, לארכיוני הקולנוע, לפסטיבלי הסרטים הישראליים וכו'. בשנה האחרונה העבירה הממשלה 58 מיליון ₪ לכל התחומים הללו, כאשר קרן הקולנוע הישראלי מקבלת 22 מיליון ₪, אותן היא משקיעה בסרטים.

שחורי מקפיד להדגיש את המילה השקעה. "לא מדובר במענק או בהלוואות, אלא בהשקעה עם השתתפות ברווחים – ובשנים האחרונות יש לשמחתי סרטים שמרוויחים יפה. אנחנו משקיעים בפיתוח רעיון לתסריט מלא, בהפקה עצמה – בסדר גודל של 50 עד 500 אלף דולר, ולאחר מכן בשיווק בארץ ובחו"ל. מעבר להשקעה ברמת הסרט הבודד, אנחנו משקיעים בקידום המותג שנקרא קולנוע ישראלי, הן בארץ והן בחו"ל.

"בעבר התסריט היה חזות הכל. שינינו את הגישה של הקרן, והחלטנו שאנחנו מסתכלים על החבילה כולה – הבמאי, הליהוק וכו'. בנוסף, פנינו לאנשים וביקשנו מהם להוציא מהמגירות סיפורים שהם קודם כל רלוונטיים, שהם קומוניקטיביים יותר, שנוגעים באנשים. רצינו סיפורים שנוגעים בהוויה הישראלית. אמרנו: יש עוד ארץ שלמה מחוץ לתל-אביב, ויש ציבורים אחרים, ולראיה חלק מהסרטים המצליחים ביותר בשנים האחרונות לא מדברים רק עברית, כמו חתונה מאוחרת או החברים של יאנה."

"פעילות נוספת שעשינו הייתה להביא את הסרטים לאנשים, במקום לצפות שהאנשים יבואו לקולנוע. הצלחנו לשכנע את אל-על, אחרי משא ומתן ארוך מאוד, להקרין סרטים ישראליים בטיסות. בנוסף, הבאנו את הקולנוע לפריפריה. היו לנו אוטובוס ומשאיות, היינו לוקחים את השחקנים והבמאי, שמים מסך, פורשים 400 כיסאות פלסטיק לבנים, ומקרינים סרטים בחינם. איגדנו גם את כל המפיקים והמפיצים מול המדיה, כאשר במקום שכל אחד ירכוש שטחי פרסום בנפרד, רכשנו שטחים במרוכז, בהנחה גדולה, וכך הסרטים זכו לחשיפה גדולה הרבה יותר. "

"הצלחנו למתג מחדש את הקולנוע הישראלי בארץ. הגדלנו את כמות הצופים משליש אחוז ליותר מעשרה אחוז מכלל הצופים בסרטים. זהו הישג אדיר, כי מול 15 או 16 סרטים ישראליים שמופקים מדי שנה מתמודדים 200 הסרטים המצליחים ביותר בעולם. אין עוד תחום תרבות שבו התחרות כל כך קשה. זה כאילו שמול תיאטרון הבימה יציגו את מאתיים ההצגות המובילות בברודווי. צריך לזכור גם כי הסרטים הישראליים אינם זוכים להגנה, כפי שמקובל במדינות רבות בחו"ל. יש מדינות רבות שבהן מטילים סנקציות על בתי הקולנוע אם הם לא מקרינים מכסה מסוימת של סרטים מקומיים.

הפעילות בחו"ל היא בהשתתפות בפסטיבלים, בעבודה מול מפיצים, סוכנים וכו'. אנחנו מעניקים ליוצרים הישראליים קרש קפיצה לחו"ל."

קולנוע בישראל בשנת 2007 זה עסק כלכלי?
שחורי: "לא באמת. העוסקים במלאכה יכולים להתקיים בכבוד, ואם הסרט מצליח מאוד בקופות, גם להרוויח. חשוב להדגיש כי מכירת כרטיסים בקולנוע היא רק כ-20% מסך ההכנסות שיש לסרט. צריך להוסיף לכך את ההקרנות בטלוויזיה, וה-DVD, וה-VOD. ההקרנה בבתי הקולנוע היא מקדם המכירות לחיי מדף ארוכים בשורה של פלטפורמות מגוונות.  יש גם סרטים שלא מצליחים בקולנוע ועדיין מרוויחים יפה בתחומים האחרים. דבר זה נכון לגבי תעשיית הסרטים בכל העולם, לא רק סרטים ישראליים.

הקולנוע הישראלי זוכה כיום להצלחה יפה מאוד בחו"ל. אנחנו משתתפים בהרבה פסטיבלים וזוכים בהרבה פרסים, ומוקרנים גם בהקרנות מסחריות בכל רחבי העולם. יש לזכור שהוצאות השיווק וההפצה של סרט בחו"ל הן עצומות, ולכן העובדה שהסרטים הישראליים מוקרנים בהקרנות מסחריות בחו"ל מראה שמאמינים שם בסרט הישראלי.

האם סרט ישראלי יכול לזכות באוסקר?
"אנחנו היום מאוד "אין" בעולם. הוכחה לכך היא העובדה ש-40% מהכספים המושקעים כיום בסרטים ישראליים מגיעים מחו"ל. אנחנו כיום, יחד עם הקולנוע הרומני, הלהיטים הגדולים בשוק הקולנוע העולמי. החוזק שלנו הוא בסרטים קטנים, עם מספר דמויות מצומצם, שבנויים על מערכות יחסים טעונות, עם דיאלוג מדויק ומשחק מעולה. אנחנו לא יכולים לעשות סרטי פעולה או מרדפי מכוניות. בשפת המפיצים ההוליוודיים, אנחנו פונים לצופים של הקפה והעוגה, לא של הפופקורן והקולה.

השנה היינו יכולים להשתלב בין חמשת הסרטים המועמדים לאוסקר כסרט זר, אבל בגלל עניינים פרוצדוראליים – חלק גדול מדי מהסרט דובר אנגלית – אנחנו לא שם. מדובר בסרט (ביקור התזמורת) שזכה בפרסים בלמעלה מארבעים פסטיבלים. והוא לא היחיד. סרטים אחרים זכו בפרסים יוקרתיים, כמו פרס מצלמת הזהב בפסטיבל קאן שהוענק לסרט מדוזות, או פרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל ברלין שהוענק לסרט בופור.

אנחנו צריכים להיזהר מאוד. עולם הקולנוע הוא מאוד שברירי. תעשיות קולנוע מפוארות כמו הקולנוע האיטלקי נעלמו כלא היו. הקולנוע האוסטרלי, האירני או הדני היו מאוד אופנתיים לתקופה מסוימת ושוב שקעו. אנחנו רק מקווים שמיצבנו את עצמנו על רף מינימלי, ושלא נידרדר לתהומות שאליהן שקענו רק לפני תשע שנים."

מספר הצופים בסרטים ישראליים בארץ

שנה         מספר צופים
1998

36000

2000
140,000
2003
595,000
2004
1,300,000
2005
600,000
2006
600,000
2007
1,100,000