עם מי נסגור חשבון עכשיו? הבנקים על הכוונת

התרסקות החשבונות הסלולריים הציפה על פני השטח את כשלי השוק החריפים בהם פעלה הכלכלה הישראלית הריכוזית במשך שנים רבות. צניחת חשבונות הטלפון בעשרות אחוזים חשפה רווחים עודפים בהיקפים חסרי תקדים. אולם אין מדובר בענף בודד שנהנה מרווח עודף, אנחנו ניצבים בפני אפקט דומינו רחב היקף שבבסיסו כללי הביקוש וההיצע של הכלכלה החופשית.

נקודת האיזון בה נקבעים כמות ומחיר בשוק היא אותה נקודה בה העלויות הכוללות של הפירמה משתוות לתקבולים הכוללים שלה. זו הנחה המבוססת כמובן על מידע מושלם בידי הצרכן, היעדר דומיננטיות בשוק של גופים חזקים, אלא ריבוי של עסקים קטנים שאף אחד מהם לא יכול להשפיע לבדו על השוק, וכמובן רציונאליות עקבית של צרכנים.

ההיגיון פשוט. נניח שאתה ספק, המוכר מוצר ברווח עודף של שקל, הרי שלספק אחר, שכרגע לא מצליח למכור, כדאי להציע את אותו מוצר עצמו ברווח עודף של חצי שקל. מתחרהו, ישווה מייד ואף יפחית אגורה, וכך יתכנס השוק למחיר שיווק המשקל בו כל משק בית חי בכבוד משכרו, ואילו הפירמה נהנית מיציבות, אך ללא רווח או הפסד כלשהם בטווח הארוך, שכן כל בדל רווח יצדיק כניסתו של מתחרה לקבלו באחוז מעט יותר קטן, והפסד בסיסי יבריח מתחרים מהשוק. עד כאן התיאוריה הכלכלית.

ועכשיו נעבור לבנקים. מר פלוני זקוק להלוואה לרכישת רכב. נניח שעליו לגייס 100 אלף שקל לצורך הרכישה. הוא פונה אל הבנק ומבקש הצעת מחיר להלוואה. נניח, לצורך הדוגמה, שהבנק מציע לו הלוואה בריבית משתנה אטרקטיבית, צמודת מדד, בגובה של 2.5% לשנה, לתקופה של חמש שנים. פלוני מצליח להראות עמידות כלכלית והבנק מספק לו את ההלוואה. אך מהיכן הכסף? מתברר שמר אלמוני מחזיק בבעלותו סכום זהה, שאותו הוא מפקיד בחיסכון בבנק לחמש שנים. עבור זה מעניק לו הבנק חצי אחוז ריבית, וכמובן הצמדה למדד.

מר אלמוני ומר פלוני, לא מכירים זה את זה, ולמעשה גם לא רוצים להכיר זה את זה כי אינם מאמינים ובוטחים איש ברעהו. יש ביניהם מסך עבה ואטום, וכך זוכה הבנק לעמלת תיווך נאה בסך 2% בשנה, אותו פער בין הסכום שמשלם הלווה עבור הכסף לבין הסכום שמקבל המלווה עבור אותו סכום.

מדוע הפער גדול כל כך? הבנק יטען שעליו לספוג את עלות הסיכון בהלוואה, להשקיע בתשתית רחבה כדי לתת שירות ללקוחות ולבנות מערך מורכב לטיפול בכל ההשלכות של ההלוואה. אין ספק שלבנק מגיע עמלת מתווך, אך האם הפער אינו מופרז? אין ספק שהוא מופרז, והסכומים שאני מציין כאן הם דוגמה צנועה וזעירה לעומת פערי התיווך והעמלות שגובים הבנקים בישראל, וזאת בזכות ריכוזיות השוק ואדישות הקהל.

אך מה היה קורה אם אלמוני ופלוני היו נפגשים באירוע הבר מצווה של בנו של אלמוני, ומגלים למעשה שהם בני דודים, ממשפחה טובה במיוחד, אמינה ושוחרת שלום. במקביל משוחח עימם אב המשפחה, שהוא גם עורך דין מפורסם, ומציע להם עסקה, שאף אחד מהם אינו יכול לסרב לה: הם יסגרו את החשבון עם הבנק בהזדמנות הקרובה האפשרית, ויבצעו עסקה ישירה בינם לבין עצמם. מר אלמוני יקבל את ההלוואה ממר פלוני תמורת משכון כלשהו או אף דיברתו של בן המשפחה עורך הדין המפורסם, ומר פלוני יעניק לו את ההלוואה בשל האמון המלא שהוא נותן לו לאור הנסיבות החדשות שהתגלו. ומה הריבית המוסכמת? התשובה ברורה לחלוטין, הם רוצים להיות הוגנים לגמרי זה עם זה, ולכן הריבית תעמוד על 1.5%. אלמוני משלם אחוז אחד פחות, פלוני מרוויח אחוז אחד יותר, והבנק? עליו השלום, שלום ולא להתראות.

וכעת הבה נגדיר את כשל פערי התיווך של הבנקים. מדובר בכשל הנובע מכך שלווים ומלווים לא מכירים זה את זה ולא בוטחים זה את זה. הבנק מהווה מתווך שיוצר היכרות ביניהם ומספק להם תעודת ביטוח בפני הונאה או נפילה. ומסיבה זו במשך שנים נהנו הבנקים מהגמוניה בשוק זה.

בתקופתנו השקיפות עומדת בבסיס כל פעילות עסקית, והרווח העודף של הבנקים הוא מקור משיכה למתחרים, כפי שקרה כמובן לחברות הסלולריות החדשות, שעדיין תרווחנה סכומים ניכרים.

דמיינו כעת שאני פותח עמותה לשידוכים בין לווים ומלווים. העמותה היא מוסד ללא כוונת רווח שתפקידה להכיר ולזווג בין לווים ומלווים, ולגרום להם להרוויח את העמלות והריביות העודפות שהבנקים גובים. את הביטחון לעסקה שואבת החברה מארגון שלישי, חברת ביטוח, בנק זר או כל גוף גדול שמסוגל לבדוק אמינות של לקוחות ולתת ביטחונות לעסקאות. הארגון הזה יספק ערבות לעסקה כדי להבטיח את החזרת הכסף על ידי הלווה ומימוש הנכס שעומד כביטחון במקרה הצורך. נניח, לצורך הדוגמה, שאותו גוף גובה חצי אחוז מהלווה וחצי אחוז מהמלווה עבור שירותיו. כמובן שהם עדיין נהנים מהשינוי כיוון שנותר חצי אחוז עודף לכל כיוון. סוג כזה של שידוך לא היה יכול לפעול לפני 20 שנה, אולם אנחנו מתקרבים לשם ובמהירות. גופים חוץ בנקאיים ישמשו מתווכים בין אנשים, ובמקום להוות גורם מממן, מה שקורה כאשר המסך יורד, הם יהפכו לגורם מלווה, תומך, יועץ, שמשאיר את הקשר הפיננסי הישיר בין שני בעלי העניין המיידיים, אלמוני ופלוני.

פייסבוק והרשתות החברתיות הנוספות יצרו אומץ אצל אנשים. ההפיכות במדינות הטוטליטריות נבעו בראש ובראשונה מאומץ של אנשים ותחושת אחווה ושותפות שהם פיתחו. ואכן האינטרנט יוצר ביטחון אישי במקרים רבים, וזאת בניגוד לתדמיתו השלילית בהקשר זה. אנשים ממדינות שונות מגיעים ללון בבתים של אנשים שאותם אינם מכירים, תוך אמונה עיוורת בטוב ליבו של האדם. זהו מודל חדש ומעניין שאין לזלזל בו בציניות אלא להתבונן עליו במלוא הרצינות.
ואולם, לפי חוקי ההיצע והביקוש, הבנקים לא ירצו לאבד את לקוחותיהם, ולכן כמו שקרה לחברות הסלולריות, הם יתאימו את שיעורי הריבית ויגיעו למצב של פערי תיווך הוגנים תוך קיזוז עמלה צנועה בהרבה. בואו נראה אם מנכ"ל אחד הבנקים קורא כעת את המאמר הנוכחי ונותן הוראה לפקידיו להפוך להוגנים יותר, לפני שהדבר יכפה עליו על ידי כוחות השוק או הרגולטור.

ביום שבו עמותת הצדק החברתי האמורה נגד הבנקים תתחיל לפעול, שמאחוריה גוף חזק וגדול המספק ביטחון כלכלי ונפשי ללווה ולמלווה, לא תהיה יותר הצדקה לשלם לבנק אפילו אגורה אחת עודפת עבור שירותיו. אך אלו לא רק הבנקים. התבוננו סביב, חפשו גופים שמרווחים סכומים עודפים באופן ניכר, חפשו גופים לא יעילים שהיו יכולים להרוויח הרבה יותר בהתנהלות אחרת, וסמנו אותם. כמו חברות הסלולר, אלו יהיו הגופים שישלמו מחיר כבד עבור החמדנות הנוכחית.

לסיום אצטט מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה של חוכמת ההמונים, את הערך על מימון המונים אשר נכתב על ידי המשתמש "עוד אחד", בן 34 שנים, 9 חודשים ו־19 ימים ברגע זה, אוהד את הפועל ירושלים בכדורסל, מגדל כלבה ששמה בישראל (כנראה) בובה. האפשרות שלי לצטט מידע זה לא היתה קיימת אך לפני זמן קצר, ומעורבותם של כותבי ויקיפדיה ונכונותם לתרומה חברתית תוך צריכת סיפוק והנאה, מראה מגמה הולכת ומתרחבת של תרומה ואחריות של עסקים ואנשי עסקים לחברה בצורה כזו או אחרת. שיטת "מימון ההמונים", מהווה לדעתי מוקד מרכזי למימוש הרעיונות השיווקיים והעסקים שפירטתי במאמר זה: "מימון המונים (באנגלית: Crowd funding או crowdfunding) מתאר את שיתוף הפעולה, תשומת הלב והאמון הקולקטיביים של אנשים החולקים את כספם ומשאביהם האחרים כדי לתמוך במאמצים שיזמו אנשים או ארגונים אחרים. מימון המונים מתקיים לקידום מגוון של מטרות, החל מניהול מצבי חירום והתמודדות עם אסון ועיתונאות אזרחית, תמיכה באמנים המבקשים סיוע מאוהדיהם ומעריציהם וכלה בקמפיינים פוליטיים, מימון חברות הזנק, סרטי קולנוע, עסקים קטנים או יצירת תוכנה חופשית… ב-1997 מעריצי להקת הרוק הבריטית מריליון כיסו סיבוב הופעות שלם של הלהקה כשהצליחו לגייס 60,000 דולר בעקבות קמפיין אינטרנט של מעריצי הלהקה. יוזמי הרעיון היו מעריצי הלהקה שניהלו אותו לפני שהייתה ללהקה כל מעורבות בנושא. מאז אותו קמפיין השתמשו מריליון בשיטה זו בהצלחה רבה לצורך מימון ההקלטה והשיווק של אלבומיהם…".

שיטת גיוס ההמונים מבוססת על אמונה של אנשים שכספם מגיעים ליעד נכון וראוי. באותו אופן שגיוס כספים המוני למטרה חברתית או משימה ארגונית מבוצע על בסיס התגייסות ערכית ואמונה, כך גם גיוס הכספים הפרטי יכול לתפוס תאוצה, בעולם מבוסס סייברספייס.

אז מי מכם עומד לפתוח את עמותת "עשה זאת בעצמך" של לקוחות הבנקים? זה עשוי לקרות הרבה יותר מהר מכפי שנדמה, בעיקר לאור הריביות הנמוכות משמעותית של בנקים הפועלים בשווקים תחרותיים ולא ריכוזיים כמו בישראל.

קריאה מומלצת:
Schwienbacher, A., & Larralde, B. (2012). Crowdfunding of entrepreneurial ventures. In: Cumming, D. (Ed.), The Oxford handbook of entrepreneurial finance, pp 369-391. New York: Oxford University press.

פרופ' אורן קפלן, כלכלן ופסיכולוג קליני, סגן דיקן ומנהל אקדמי של תוכנית MBA המתמחה בפסיכולוגיה עסקית וניהולית בביה"ס למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל