גזענות נגד גזענות / טור דעה

עטרה בילר

בכתבה הנוכחית אתאר את ה ׳אירוע המתגלגל׳ סביב רצח פלויד.

המחאה נגד מה שנקרא הגזענות החדשה.

אנסה להגדיר אפליה מה היא, ולומר את דעתי.

מה קורה בעולם

מה שקורה עכשיו בעולם הוא ׳אירוע מתגלגל׳. שהתחיל מרצח פלויד בידי שוטר לבן במינסוטה, והפך לפרעות חובקות עולם תחת הסיסמא Black Lives Matter. עולם המסחר והתוכן כמרקחה, מנקה אורוות, מצהיר הצהרות, מסיר תכנים פוגעניים ומתפלל לא להיות מוחרם. אבל לא כל מה שקורה קשור ל'שיעור׳ שנלמד מהמקרה הטרגי.

נתחיל מהסוף: המחאה נגד המחאה

ג׳ויס אטוטו מ-BBC Minute קוראת להפסיק לנצל את המהומה לתועלות מסחריות, והיא לא היחידה. המחאה נגד המחאה גורסת שחברות אופנה ויופי דוגמת Sabo Skirt ואפילו לוריאל מטיפות לשינוי אבל לא מקיימות את ההבטחה, לא בדוגמנים (בהירים) או באסטרטגית העסקה (פחות מדי שחורים).

חברת P&G העלתה סרטון חזק שקורא לפעולה על פני השקפת עולם. לא מספיק להיות לא גזען, מילים ורגשות כבר אינם מספיקים. צריך לפעול.

מחאת המותגים

BBC הסירה את הפרק "הגרמנים" מהסדרה "המלון של פולטי" משום שהוא כולל אמירות גזעניות, לאו דווקא נגד הנאצים אלא נגד יוצאי הודו ואיי ה-West Indies סביב יכולות משחק הקריקט שלהם. בנוסף הסירה הרשת מהספרייה שלה את הסדרה Little Britain בגלל הדמות ששמה Brown Face.

חברת Quaker Oats הסירה את דמות הדודה השחורה, המוצגת לראווה כמי שיודעת לבשל מהמותג Aunt Jemima ואת דמות הדוד השחור מהמותג Uncle Ben.

חברת B&G Foods הצהירה על החלפת המארזים של המותג Cream of Wheat המבוססת על פי האגדה על דמותו של השף פראנק ווייט משיקגו. אבל הבעיה אינה עם וויט, אלא עם השף Rastus שכיכב על האריזות לפניו, והיה קריקטורה סטראוטיפית של עבדים שחורים רפי-שכל, שאפיינה סאטירות מהמאה ה-19. ראסטוס כיכב במופעים האלה כמי שמדבר אנגלית שבורה וקל לצחוק עליו. כיום ברור שמדובר בגזענות. אבל מתברר שגם השף המיומן שהחליף אותו מסוכן לחברה כי למרות שהוא מייצג מומחיות, הוא שחור והוא מבשל וזה משחרר את השד, ואין מה להתווכח עם השד.

האריזה של Cream of Wheat עם דמותו של ראסטוס, משנת 1902

פרופסור Naa Oyo A. Kwate מאוניברסיטת ראטג׳רס שבניו ג׳רסי טוענת שהסבטקסט מאחורי השף השחור מתסיסה את תחושת האפליה, והסבטקסט הוא כמובן העבדים השחורים שבישלו לאדונים הלבנים. כך, אדם שחור המוצג על לוגו הקשור לבישול תמיד מצוי בסכנה להיתפס כמשרת או עבד ולא כשף.

הנסיך הארי מבקש להפסיק להשתמש בשיר  Swing Low Sweet Chariot כהמנון הרוגבי האנגלי. את השיר כתב עבד שחור אמריקני, כסמל להשתוקקות לחופש.

מותגים שמסירים סמלים ולוגואים של דמויות שחורות לא נולדו גזעניים. הגזענות אינה בהכרח מודעת. היא מחלחלת דרך הדלת האחורית. אורז Uncle Ben ומותג המזון Aunt Jemima השתמשו בדמויות השחורות לא בכוונה לזלזל בשחורים, אלא לכאורה כי הן יודעות לבשל ולארח יותר מהאדם הלבן. אנשים משלימים בראשם את התמונה – הם מבשלים כי הם עבדים.

דונלד רמספלד, מזכיר ההגנה האמריקאי, טען שהדברים הכי מסוכנים הם הדברים שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים… עיין ערך גזענות ״שלא במתכוון״.

רצח פלוייד: השד יצא מהבקבוק

הרצח שיחרר את השד שהיה תקוע עידנים בבקבוק. בכל העולם החלה תנועה של חוסר נוחות – האם יש לנו רמז גזעני בסרט שעשינו? האם שכחנו ללהק a person of color (שחור, היספני, אסייתי, אינדיאני, מזרח תיכוני) בפרסומת שעשינו? בהנהלה שמינינו? במותג שגיבשנו? בעובדים ששכרנו?

אבל חייבים להיזהר שלא לשפוך את התינוק עם המים. לא להקריב את החופש לטובת החופש. תנועות חשוכות, משיחיות וקיצוניות עוסקות בהשמדה של תכנים שנוגדים את דרכה והאנושות צריכה להיזהר לא ליפול למלכודת.  ״טאליבן״ הפך שם קוד לשלילת חירות הביטוי – וצריך להיזהר שלא להגיע לשם.האם The Help של קתרין סטוקט הוא ספר על לבנים דרומיים ועבדים שחורים, או שהוא ביקורת על הצביעות והרוע בשיעבוד השבע, למשל?

היסטוריה של הכחשות נוחות

בעבר השתמשו בלי לחשוב פעמיים בדמויות שחורות כדי להעביר מסר של נאמנות, איכות ומסירות. העבד השחור קיפל את כל הערכים הללו. אבקת הכביסה Gold Dust הציגה תאומים שחורים טובלים בגיגית עם בועות סבון. אסוציאציה לכובסת השחורה ולשיעבוד ילדים. דורות של אמריקאים קנו את המוצר בטבעיות ובאדישות, בזכות הכחשת המסרים.

על פי פרופסור גרג קאר, מאוניברסיטת הארוורד, קהות החושים הזו הובילה את החברה האמריקאית לקבל ברוטליות משטרתית ועוד תצורות גזעניות של המערכת כלפי שחורים. בדיוק כך עובדת העליונות הלבנה אומר קאר – היא הכי עוצמתית כשהיא בלתי נראית. מוכחשת. מטואטאת תחת השטיח. כאשר הפסקנו לראות אותה – היא הכי חזקה ומפעילה אותנו.

אמריקה עושה ניקוי אורוות ומגלה עוד ועוד דימויים גזעניים. למשל קבוצת הכדורסל Washington Redskins משתמשת בסטראוטיפ האינדיאני ולדעת קאר צריך להסיר את השם מיד.

מה שקורה עכשיו בעולם זה לא הגזענות של פעם שהייתה בוטה ופורמלית. הגזענות החדשה מודחקת ולכאורה מרומזת.

גזענות נגד גזענות מייצרת עוד גזענות

או במלים אחרות, גזענות פותרים באהבה. מרטין לוטר קינג הוביל את המהפכה כשהוא מניף את דגל אי האלימות והטיף לנצח אלימות על ידי אי-אלימות. הוא הוביל מחאה פרובוקטיבית שהזמינה אלימות רק כדי להגיב שלא באלימות. להיות ׳יותר טובים׳ מהתוקפים. לא כי הוא לא כעס. הוא פשוט היה אסטרטג. הצד המופלה חייב להפתיע. לשבש את הציפייה של הגזען. גם נלסון מנדלה השלים עם הצד התוקפן והמדכא. המניע היה אותו מניע. להראות לעולם שאפשר אחרת. לקחת את המנהיגות. יישוב קונפליקטים חייב להיות מחומר שונה מהחומר שממנו נוצר הקונפליקט. זה קל לומר אבל קשה לבצע. אני יודעת. לזעוק ולפגוע כדי שלכולם יכאב זו אופציה אבל לשבש ציפיות ולעצור את התוקפנות זו האלטרנטיבה המעניינת.

אז איפה הגבול?

בעיני התשובה ברורה. השאלה היחידה היא שאלת המודעות. האם הבחורה הערומה, השחור, ההומו, האינדיאני נמצאים פה כדי לבדר אותנו או כדי לקעקע את הגזענות והאפליה. האם יש פה לקיחת אחריות, או שאין. האם יש פה גזענות או שיש פה גזענות נגד גזענות, שזה בעיני שיא הנאורות.

סטראוטיפים חייבים להיות מוסרים מהתודעה האנושית. זה לא מתאים לא למי שיוצר את הסטראוטיפ ולא למי שהפכו אותו לסטראוטיפ. זה מעמיק את המחלה החברתית – תרבותית של האנושות. זה מפעיל אותנו כמריונטות להיות יותר גזעניים וחשוכים. במקרה של ביקורת על גזענות – לא רק שאין לגנות ולהחרים אלא יש לקדם!

כמה שאלות

האם "הדיקטטור הגדול" של צ׳רלי צ׳פלין לגיטימי או שהוא מרומם מדמות הרודן? האם הסרט Skin של גיא נתיב וג׳יימי ריי ניומן, שמציג את חייהם של ה-KKK לגיטימי? האם לוליטה זה מסמך פדופילי או כזה שמבקר את הפדופיליה?על פי תרבות הטאליבן צריך לשרוף הכל ליתר בטחון. בסין משמידים מה שנוצרי או פאלון דונג או בודהיסטי, ומשליכים למחנות כפייה. לצערי, העולם כיום מפלרטט עם המקום הזה וזה עושה לי רע. חברה פלורליסטית אמתית שמכילה את כל חלקיה בצורה המיטבית זו עבודה קשה. אין נוסחת קסמים או גרזן חד דיו להפריד את העיקר מהטפל.

אז אני נגד גזענות ואני גם נגד הגזענות נגד הגזענות.

עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים. היא עושה שימוש במודל הנרטיב במטרה לאתר את התפקיד הייחודי של המותג, ולתרגם את יתרונו האסטרטגי לכדי כלי ניהולי אפקטיבי, כזה שמטפח זיקה בקרב השוק, בונה מערכת יחסים מניבה עם קהלי היעד ומאפשר החזר על ההשקעה.