איך להיות ויראליים כמו קורונה

אסף חמץ, נאנוק

אנחנו חיים בתקופה מוזרה. חצי עולם מבועת מפחד מנגיף הקורונה שברגעים אלה חצה את גבולות סין והתגלה בפיליפינים. החצי השני מנסה לרכב על הנגיף המסוכן כדי ליצור כמה ציוצים/פרסומות משעשעות. ואני חשבתי שזו הזדמנות טובה לעצור שנייה ולדבר על הקשר בין תופעה ויראלית ברשת, שהיא חלומו של כל מנהל שיווק, לנגיף אמיתי. 

מהו בעצם וירוס?

וירוס (או נגיף) הוא טפיל שחודר לגוף ועובר במהירות מאדם לאדם באמצעות נשימה או נוזלי גוף. בעולם הדיגיטלי, האמצעי הטוב ביותר להדביק את הגולשים וליצור מהלך ויראלי הוא סרטוני וידאו. זה לא אומר שלא תמצאו ציוצים או ממים שהפכו לויראליים, אבל לסרטון וידאו יש שלושה יתרונות בולטים על פני כל סוג תוכן אחר:

1. סרטון וידאו עובד על שני חושים במקביל ולכן מייצר חיבור עמוק ומיידי הרבה יותר
2. המוח האנושי חושב בצורה ויז'ואלית ומעבד חומר צילומי מהר יותר מתוכן טקסטואלי (פי 60,000 מהר יותר).
3. רוב הגולשים מעדיפים לצפות בסרטוני וידאו ולכן סרטונים מקודמים יותר מכל תוכן אחר.

אבל בעולם בו 80% מכל התוכן הם סרטוני וידאו – רק שברי אחוז בודדים באמת הופכים לוויראליים. 

אז מה הופך קוביית תוכן לויראלית?

לפני כמה שנים צץ לי בפיד סרטון של ילד נחמד בכיתה יב'. הוריו קנו לו כרטיס לפסטיבל סרטוני האנימציה בסינמטק, והוא החליט לתעד את המסע. לא היתה כאן איזו פצצה ויראלית קרדשיאן סטייל וגם לא מיליוני צפיות, אבל מה שכן הדהים אותי בסרטון שלאורך כל אורכו לא היה פריים אחד שבו הילד לא הופיע:

'הנה אני עולה על הרכבת'

'הנה אני מגיע לסינמטק'

'הנה אני מראיין את יוצר הסרטים החביב עלי'

 כבוגר החוג לקולנוע, שגדל על ברכיהם של דוקומנטריסטים דוגמת דויד פרלוב ומוטי קירשנבאום די נדהמתי, כי אותי לימדו לתעד כזבוב על הקיר:

'הנה צילום מתוך הרכבת נוסעת' 

'אנשים נכנסים להקרנה מיוחדת בסינמטק'

ומאותו ילד למדתי את השיעור החשוב ביותר על רשתות חברתיות: הרשת החברתית היא המקום שבו אנחנו מגדירים את עצמנו כפי שהיינו רוצים שאחרים יתפסו אותנו:

"אני משתף את הסרטון של המתופף קטוע הידיים לא כי אני חובב תיפוף, אלא כי אני מאמין שזה אומר משהו על עלי כאדם רגיש ומבין". 

"אני משתף את הפוסט האחרון של הצל, כי זה אומר משהו על הדרך בה אני תופס את העולם".

לפני מספר שנים נכנסה לחיינו Buzz Feed – רשת חדשות שהתבססה על ויראליות שכל התכנים שלה נועדו לגרום לאנשים לזעוק: "היי, זה אני!" 

סרטונים דוגמת: "חמישה דברים שרק ג'ינג'ים יבינו", "ששה הדברים שרק מי שגר בלוס אנג'לס יודע" או "שלושה דברים שרק חובבי סטאר-טרק יבינו" זכו לעשרות אלפי שיתופים ולמיליוני צפיות ונחשו מי שיתף אותם?

הפילוסוף השיווקי סת' גודין תבע את המונח: "אנשים כמונו עושים דברים כאלה". לכן, ההמלצה שלי אליכם היום היא: כשאתם מנסים לפצח בריף וליצור סרטון בעל פוטנציאל ויראליות גבוה חשבו:

• מיהם אותם אנשים "כמונו"?
• כיצד הם היו רוצים שיתפסו אותם?

ואל תסעו לסין בתקופה הקרובה.

אסף חמץ הוא הבעלים של נאנוק מדברים וידאו, יוצר, יועץ ומלווה עסקים לצמיחה בעזרת וידאו

לקבלת סדרת סרטוני הדרכה לשיווק בוידאו לחצו כאן