עד כמה הכביסה מלוכלכת וכמה אבקה צריך? תשאלו את מכונת הכביסה

למרות שנכשלה לפני כ-20 שנה בניסיון לייצר מכונת כביסה ששולטת אוטומטית בהוספת חומרי הניקוי, לא נרתעה סימנס מלנסות שוב, ופיתחה מכונה בעלת מיכלי איחסון לאבקה ולמרכך, עם חיישנים שקובעים את הכמות האידאלית להוספה על פי רמת הלכלוך וסוג הבד

כל מי שעשה אי פעם כביסה במכונת הכביסה הביתית מכיר את משחק ההימורים והניחושים שעומד בפניו: לדעת מהי הכמות המדויקת של נוזל הכביסה והמרכך, הנדרשים למשימה. אמנם, מרבית נוזלי הכביסה והמרככים של היום כוללים פקקי מדידה, המאפשרים שימוש מדויק יחסית, אך לך תדע כמה להוסיף או להחסיר בהתחשב בכמות הכביסה, בסוג הבד, ברמת הלכלוך של הבגדים, או במותגי חומרי הכביסה השונים, שלכל אחד מהם רמת ריכוז שונה ורמת צמיגות משתנה.

חוסר הידע הזה, בשילוב עם מחסור ב'תקן' אחיד ואי הנוחות של המדידה, הופכים את תהליך עשיית הכביסה למסורבל ובזבזני, ומביא לעתים לשימוש יתר בחומרים. ושימוש ביותר מדי אבקת כביסה או מרכך עלול להשאיר כתמי סבון או מרכך על הבגדים, לייצר אלרגיות והוא לא רק בזבזני מבחינת עלות החומרים עצמם, אלא גם מבחינת צריכת המים והחשמל בכל כביסה. כשיש יותר מדי סבון, המכונה "דורשת" כמויות מים גדולות יותר כדי להוציא את הסבון מהבגדים, ואיתו עולה כמובן צריכת החשמל. שלא לדבר על כך, שאם משתמשים בכמות קטנה מדי של חומרי כביסה, הכביסה עלולה לצאת מלוכלכת במקום נקייה וריחנית.

מכונת כביסה חדשה של סימנס, הנקראת i-Dos (קיצור של Intelligent Dosing System או בעברית "מינון חכם ואוטומטי"), פותרת את הבעיה הזו והיא אף זכתה השנה בפרס החדשנות של 'מוצר השנה' בקטגוריית מכונות הכביסה, משום שהיא מאפשרת לצרכנים למלא בתחילת כל חודש במיכלים שנמצאים בתוכה נוזל כביסה ומרכך, והמכונה יודעת בכל פעם מחדש איזו כמות לקחת מתוך ה'מאגר'.

בשורות הקרובות נרים ביחד את המכסה של מכונת הכביסה, נציץ לקרביה וננסה להבין: איך מכונת כביסה ביתית יודעת לזהות כמה כביסה הכנסתם למכונה, עד כמה היא מלוכלכת, מהו סוג הבד ממנו עשויים הבגדים ומהי המידה המדויקת של נוזלי כביסה ומרכך כביסה, שהיא צריכה לשחרר כדי להגיע לניקיון ולרכות מקסימליים.

הניסיון הראשון
אבל ברשותכם, בואו נחזור יותר מ-20 שנה אחורה, לשנת 1990. מתברר שכבר לפני 20 שנה הבעיה הזו הייתה 'על השולחן' והמהנדסים של סימנס הציעו פתרון בדוגמת מכונת כביסה המאפשרת להכניס למיכלים מיוחדים שהותקנו בצידה נוזל כביסה ומרכך, שהיו אמורים להספיק לחצי שנה של כביסות. אבל המכונה שהשיקה סימנס ב-1990 לא היתה הצלחה שיווקית. וזאת בלשון המעטה. הסיבות היו רבות. ראשית, מחירה היה גבוה מאוד. שנית, היא הייתה גדולה ומסורבלת והמיכלים הגדולים שהותקנו בצידה היקשו על מציאת מקום עבורה בבתי הצרכנים. ושלישית, המכונה אפשרה שימוש רק בסוג אחד של נוזל ומרכך כביסה, אותם ניתן היה לרכוש רק ישירות מהחברה. לכן, ולא במפתיע, לאחר תקופה לא ארוכה הופסק ייצור המכונה והתוכניות לייצורה נגנזו במגירה מאובקת במחלקת המחקר והפיתוח (מו"פ) של החברה בברלין.

טייק 2
בשנת 2005, כ-15 שנה לאחר שהמכונה המקורית בעלת המינון האוטומטי יצאה מחנויות מוצרי החשמל, נערכה בברלין פגישה בין אנשי השיווק והמכירות של סימנס לבין אנשי המו"פ. בישיבה העלו אנשי השיווק את הצורך בסוג של מכונה, שיעשה לצרכנים חיים קלים יותר ואנשי המחקר והפיתוח החליטו לאוורר את התוכניות הישנות, לעדכן אותן ולעשות את זה שוב – והפעם כמו שצריך. אולי כסוג של חוויה מתקנת, החליטו הפעם המהנדסים של סימנס (שחלקם היו שותפים בפיתוח מכונת הכביסה המקורית), להיענות לאתגר המחודש והחלו לחשוב על דרכים יצירתיות לפתרון הבעיה. במשך קרוב לשנתיים עבדו מהנדסי סימנס על פיתוח המכונה החדשה, תוך שימוש בטכנולוגיות שהתפתחו במהלך השנים, ויישום טכנולוגיות ייעודיות, שפותחו במיוחד עבור הדגם החדש.

כמו 15 שנה קודם לכן, גם הפעם האתגר המרכזי שעמד בפני אנשי הפיתוח היה היכן למקם את המיכלים שיאחסנו את נוזל הכביסה והמרכך. כזכור, במכונה משנת 1990 אוחסנו חומרי הניקוי במיכלים מיוחדים וגדולים, שהוצבו לצידי המכונה, אך הפעם הוחלט לא ללכת לכיוון הזה משום שאחת הדרישות הייתה לשמור שממדי המכונה החדשה יהיו זהים לממדי המכונות הקיימות בשוק. על כן, נבדק כיוון אחר: למקם את המיכלים מעל המכונה. גם כיוון זה נפסל משום שהצרכנים לא היו מקבלים מכונה עם 'יבלת' כזו, מה גם שבבתים רבים ממקמים את מייבשי הכביסה מעל המכונה מה שלא היה מתאפשר בדרך הזו. עוד כיוון שנבדק ונפסל היה למקם את מיכלי האחסון במתקן מיוחד שיוצב מתחת למכונה, אך גם כיוון זה נפסל עקב סרבולו והמקום הרב שהוא תופס.

על כן, הוחלט כי מיקום המיכלים חייב להיות בתוך המכונה. זה אולי נשמע פשוט אבל מי שפעם הציץ פנימה והבחין ממה מורכבת מכונת כביסה ודאי ראה, שכל החלל הפנימי 'תפוס' במשקולות, בולמי זעזועים, דוד, תוף כביסה מנירוסטה ופיקודים שונים ומשונים. אז עלה הרעיון להשתמש במגירה הקיימת לנוזלי ומרכך כביסה אולם יש לזכור כי היא מותאמת לכמות של כביסה אחת, ואילו כאן אנחנו רוצים "למלא ולשכוח" כך שדרוש שטח אחסון גדול עוד יותר.

כדי להצליח להכניס למכונה מיכל אחסון חודשי גדול נאלצו בסימנס למקם מחדש את הרכיבים שבמכונה ולמצוא פתרונות מיזעור, שיאפשרו להכניס לתוכה את כל הרכיבים הדרושים בנוסף למיכלי אחסון, המספיקים לנוזל כביסה ומרכך המתאימים לשימוש של חודש ימים.

ואיך יודעים שהכביסה מלוכלכת?
אז מקום אחסון נמצא. עכשיו, איך אפשר לגרום למכונה 'לדעת' כמה נוזל ומרכך לשחרר בכל כביסה? אחד הפרמטרים להחלטה הוא משקל הכביסה. כאן, פיתחה סימנס חיישן מגנטי, השוקל את תוף הכביסה וכך יודע מה משקל הכביסה שבתוכו. ומה לגבי רמת הלכלוך של הכביסה? כאן השאילה סימנס טכנולוגיה הקיימת במדיחי הכלים שלה. כשמתחילים לעשות כביסה מזרימים מים לתוף וחלק מהלכלוך מתחיל להשתחרר אל המים. במכונה מותקן חיישן שיודע לזהות את רמת העכירות של המים ולהבין עד כמה הבגדים מלוכלכים. ככל שהבגדים מלוכלכים יותר – משתחררת כמות גדולה יותר של נוזל כביסה.

ומה לגבי סוג הבד ממנו עשויה הכביסה? מתברר שסוגים שונים של בד סופחים כמויות שונות של מים. מכיוון שהמכונה 'יודעת' מה משקל הכביסה וכמה מים היא מזרימה לתוף עד שהוא מתמלא, התוכנה שמותקנת בה 'מבינה' כמה מים נספגו בבדים ומכאן – מאיזה סוג הם עשויים.

תקן ללכלוך
אז טכנולוגיות הצליחו לפתח. עכשיו צריך לבדוק שהן אכן עובדות ומנקות את הכביסה. במעבדות של סימנס יש מחלקה מיוחדת, שתפקידה ללכלך בגדים. ועוד מסתבר, שלכל לכלוך יש סוג של תקן: החל מרסק עגבניות, דרך שוקולד, שמן, דשא וכלה בכתמי דם. במשך שבועות לכלכו עובדי המעבדה של סימנס בגדים מסוגים שונים ומבדים שונים, הכניסו לאבי הטיפוס של המכונה שעבדו 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה ובדקו האם המכונות החדשות אכן מנקות את הכביסה, מרככות אותה, ועושות את זה בכמות האופטימלית של חומרי הכביסה.

לאחר שנתיים של פיתוח, אלפי כביסות ניסיון ולאחר שכל רסק העגבניות וכתמי השמן נוקו לשביעות רצון המהנדסים, התבקשו כמאה צרכנים מארבע מדינות שונות לבדוק את המכונות בביתם. בתחילה, התקבלו המכונות בסקפטיות וצרכנים רבים שהיו אמורים להשתתף בניסוי חשבו כי הקונספט של המכונה מסובך מדי, ולא רצו להשתתף בבדיקה. אנשי החברה התעקשו, והנסיינים נכנסו לפעולה. מספר חודשים לאחר מכן, כאשר אנשי סימנס באו לקחת את אבות הטיפוס של המכונה בחזרה למפעל, רבים מהנסיינים ניסו לשכנע אותם להשאיר אותם ברשותם. בעקבות תובנות הצרכנים שהתקבלו בניסוי בבתים הוכנסו מספר שיפורים נוספים למכונה והיא החלה להימכר בחנויות החשמל.

בניגוד לכישלון של 1990, הפעם המכונה היוותה הצלחה מסחררת. יעד המכירות המוקדם שנקבע לה עמד על אלפי יחידות בלבד בכל העולם אולם המציאות עלתה על הציפיות: בשנתיים האחרונות נמכרו ממנה עשרות אלפי יחידות, מרבית המתחרים יצאו עם דגמים המנסים לחקות את פעולתה, והטכנולוגיות שפותחו עבורה משמשות היום את סימנס גם במכונות הכביסה ה'רגילות' וגם במוצרי חשמל אחרים מתוצרת החברה.
אז מה עוד נשאר לחדש במכונות כביסה? אם היו שואלים אותי הייתי מבקש שלוש תכונות ייחודיות: שתדע להעביר כביסה נקייה למייבש, שתדע לתלות אותה על חבל והכי חשוב – שתדע לקפל את הכביסה הנקייה.

ערן יסעור הוא המו"ל של העיתון 'פורום' שיווק וממארגני פרסי החדשנות הבינלאומיים של 'מוצר השנה' בישראל