אח שלי, מנוי לעתיד כבר עשית?

זה לא סיכום עשור, גם לא סיכום המהלכים שעשו את השנה. מה כן יהיה כאן? שלוש מגמות שונות שהן כבר לא העתיד, הן אשכרה כאן והן חיות בנפרד ויחד אחת עם השנייה. שנתחיל?

עידן בנישו

I מודל מינויים כבר הקמת היום?

שנת 2019 הייתה ה-שנה של מודל המנויים. כמעט בכל שבוע ניתן היה למצוא עוד מותג שמחזק, משיק או מתכנן מודל מנויים כזה או אחר. יש לזה כמה סיבות טובות:

1. "תופעת הפנגו" – בשנים האחרונות כשאני משלם על חניה בכחול לבן, אני לא מרגיש שאני משלם, אני "שם פנגו" שימו לב לפועל שהשתנה מ'משלם' ל'שם'. זה פשוט קורה, מה שאומר שלי כצרכן זה יותר נח ומשתלם ולמותג יש כסף בטוח שנכנס כל חודש.
2. נאמנות מותג – כן, בכל מה שמדובר במינויים זה עדיין קיים, כי מה הוא מותג בלי הצרכנים שלו? יצירת מודל מינויים יוצר נאמנות אצל הלקוח, הסבירות שישאר עם המותג לאורך זמן עולה אבל מנגד, סף הגירוי עולה ועל המותג לספק ערך משמעותי ורלוונטי לאורך זמן
3. מנוי יוצר קהילה אקסקלוסיבית, גדלה ומשתפת שיודעת להגיד ולשדר מה היא רוצה, מה הדבר הבא ומה הצרכים שלה. במילים אחרות – מודל מינויים = דאטה.

הנה כמה דוגמאות למותגים שעשו את זה:

מודל המנוי של איקאה: http://bit.ly/2U0h5dk

ה-Creators Club של אדידס: http://bit.ly/2lmSCD5

מודל המנוי של נייק: http://bit.ly/2H3X1To

II העתיד שלך חשוב לנו

אנחנו חיים בתקופה של שפע אינסופי, אנחנו קונים אונליין היום, מקבלים עם שליח עד הבית מחר. הטכנולוגיה עוזרת לנו להתנהל בכל העושר הזה אבל במקביל, כל השמחה הזאת גורמת לעתיד שלנו על הפלנטה להיראות עגום ובדרך גורמת לנו להיות מוטרדים כל היום, לדחוף את הראש למסך ולרדוף אחרי הדופמין. בוודאי תשמחו לשמוע שמותגים שמו לזה לב והתחילו לדאוג לנו:

1. מותגים התחילו לשים לב שהחוויה שהם מעניקים היא חוויה רחבה, שאנחנו כצרכנים לוקחים בה חלק משמעותי עם ערכים שאנחנו מנכסים לעצמנו ורוצים שמותגים שאנחנו צורכים יחשבו עליהם בעצמם. זו הסיבה שנספרסו השקיעה מיליונים בשכלול מרכזי המחזור בעיר ניו יורק, שאסוס הוסיפה פילטר לבגדים מחומרים ממוחזרים, ושאיקאה מבקשת במודל המנויים שלה להחזיר את הריהוט למיחזור.
2. אחריות חברתית היא סוג של אתגר למותגים, הרבה פעמים זה אומר להמציא את עצמם מחדש, ליצור משהו שלא היה קודם כדי לפנות לקהלים חדשים, ליצור עוד ערכים ולספר סיפור דרך המוצר. הדוגמא המובהקת לכך היא הנעל המתמחזרת של אדידס (שהיא בעצמה גם מודל מינויים).
3. קיימת מגמה צרכנית של מעבר מחיפוש ישיר (אני רוצה לאכול = מסעדה ב-X) לחיפוש לפי כוונה (אני רוצה לאכול = איפה כדאי לי לאכול?) מותגים כבר התחילו להבין שאנחנו הרבה יותר מהמבורגר, חולצת פסים או כיסוי לאייפון. אלו הן המטרות הסופיות, אבל אנחנו רוצים גם את העולם שמסביב, בלי לבזבז יותר מדי זמן במסך.

הפילטר באתר אסוס: http://bit.ly/2RDegiu

הנעל המתמחזרת של אדידס: http://bit.ly/2VaWwzj

נספרסו ממחזרת בניו יורק: http://bit.ly/2XHJ3hc

III הבנק שקרא לי "אחי"

אם בתחילת העשור, מותגים לא בדיוק הבינו שהצרכן יכול לא רק לדבר אליהם חזרה, אלא גם לבוא בדרישות, היום מותגים מקשיבים, משנים, שואלים, מתנסחים ופועלים:

1. עלייתו של המיקרו-קופי – בטח שמתם לב, כמעט בכל אתר לא משנה אם זה הבנק, הסופרמרקט או סוכנות הרכב, מישהו מנסה לדבר אלינו בגובה העיניים, בחברות, בכיף. זה לא בפסקאות, אפילו לא במשפטים – זה יכול להיות אפילו ברמת הכפתור בשליחת טופס, בשתי מילים בטעינת האתר ובדף 404. מותגים התחילו לדבר אלינו כמו חברים כי הרשמיות והגבולות הטשטשו והנה אנחנו היום ב-2019 מתלהבים שהבנק קרא לנו "אחי"
2. מותגים משנים את עצמם לפי מה שאנחנו הצרכנים רוצים, כל עוד הרעש גדול מספיק, הסיבה מוצדקת מספיק והמותג קשוב מספיק – סביר להניח שיתרחש איזשהו עדכון או שינוי. כך למשל, הסרט של סוניק נדחה לצורך עיצוב מחדש של הדמות, ובירת-Bud Light לוקחת חסות על פסטיבל תימהוני ב-Area 51 אחרי ציוץ (שככל הנראה היה מהלך מתוכנן מראש).
3. חשוב למותגים להנגיש את עצמם, להראות שהם מקשיבים, גם אם יש רעש וביקורת הם רוצים להראות שהכל בסדר ואנחנו כאן כדי לעזור לכם להמשיך איתנו את הדרך. פייסבוק עשו את זה כשפתחו בתי קפה ברחבי לונדון שהסבירו איך לשמור על הפרטיות תוך כדי שימוש בפלטפורמה, כל זאת לאחר משבר קיימברידג' אנליטיקה ושלל משברים רודפים בנושאי הפרטיות.

לקריאה נוספת על Bud Light:
http://bit.ly/2OfbIcv

לציוצי Bud Light נבחרים: http://bit.ly/30UqpmC

קפה פייסבוק: http://bit.ly/31NdH9V

הכותב הוא איש אסטרטגיה, קריאייטיב, חדשנות ודיגיטל